2_edited.png)
שוש קורמוש 1948-2001 | בין צילום לציור
- Eti Namir
- 20 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
שוש קורמוש נולדה בגרמניה, בת לניצולי שואה ועלתה לישראל בילדותה עם משפחתה. הזיכרון הבין דורי והחיים בצל טראומה משפחתית היו חלק משמעותי בעבודתה, גם כאשר לא הופיעו בה באופן ישיר.
קורמוש החלה את דרכה האמנותית יחסית מאוחר - בגיל ארבעים, לאחר סיום לימודים במדרשה לאמנות. בתחילת דרכה עבדה כצלמת עיתונות בעיתון העיר, שם תיעדה דמויות מעולם התרבות והמחול. בהמשך התרחקה מן הצילום הדוקומנטרי ופנתה לעבודה עם דימויים קיימים ועיבודם מחדש בטכניקות ידניות.
עבודתה התמקדה בדימויים של חפצים ביתיים: כוסות, פרחים, בדים, כלי זכוכית, לצד דימויים מתוך תצלומים קיימים שאותם אספה ממקורות כמו קטלוגים, ספרים וצילומים ישנים. הדימויים נותקו מהקשרם המקורי והוצבו מחדש במרחב ריק, כמעט חסר זמן. קורמוש גזרה, הדביקה, שיכפלה והדפיסה את הדימויים, לעיתים תוך שילוב של ציור רקע ובכך העניקה להם קיום חדש.
תהליך העבודה שלה לא נשען על פעולת הצילום, אלא על בנייה איטית של דימוי באמצעות שכבות עבודה ידניות: איסוף, בחירה, פירוק והרכבה מחדש של אלמנטים קיימים לכדי קומפוזיציה מדויקת. חומרי הגלם איתם עבדה עברו שלבים חוזרים של עיבוד והדפסה, שבמהלכם התרחקו מן המקור ונולדו מחדש כדימוי. התהליך הידני בחדר החושך ומחוצה לו כלל פעולות של גזירה, צביעה, טשטוש, מחיקה, בניית קולאז׳ ידני ולבסוף צילום נוסף שחתם את התהליך.
החפצים שהופיעו בעבודות נשאו עקבות של שימוש ושל חיים, אך בו בזמן הופיעו מבודדים ותלושים מהקשרם, לעיתים על רקע כהה או בהיר עד כדי ביטול המרחב. הם לא תפקדו כחפצים שימושיים, אלא כשרידים. הדימויים בעבודתה היו עדינים ולעיתים דהויים, כאילו נמצאו על סף היעלמות, זיכרון שהופיע ונמוג בו-זמנית, על גבול מראה מכושף.
בשנותיה האחרונות חלתה קורמוש בסרטן, מחלה שליוותה את עבודתה עד מותה בגיל 53 והותירה אחריה גוף עבודה ייחודי שנבנה לאורך כעשור של יצירה. עיזבונה נשמר כיום בגלריית גורדון בתל אביב ובספרייה הלאומית בירושלים.
