לואיג'י גיררי | Luigi Ghirri 1943-1992 - לחשוב באמצעות תמונות

Eti Namir
לפני יום אחד (1)
זמן קריאה 2 דקות

בצילומיו של לואיג'י גיררי מופיעים אובייקטים יומיומיים מן המרחב האיטלקי: שלטי דרכים, חופים ריקים, עיירה מקומית, חלונות ראווה, מפות ומודלים אדריכליים. דרך דימויים צנועים, לעיתים כמעט ציוריים, מתגבשת קריאה רגישה של המרחב - של האופן שבו הנוף, האדריכלות והסימנים החזותיים שבתוכו מעצבים את חוויית המקום. צילומיו אינם מבקשים ללכוד רגע דרמטי, אלא להתבונן בשכבות הייצוג שדרכן העולם מתגלה לעין, במבט מעט ילדי וסקרן המחפש במרחב סימנים, פרטים והקשרים בלתי צפויים.

גיררי החל לצלם בתחילת שנות השבעים ופיתח שפה צילומית עדינה ופיוטית המבוססת על צילום צבע אנלוגי. הוא עבד בעיקר עם סרט Kodachrome ובצילומיו מופיעים צבעים רכים ופסטליים, קומפוזיציות מאופקות ונוכחות שקטה של המרחב היומיומי.

גיררי הרבה להתייחס למושג Pensare per immagini / לחשוב באמצעות תמונות. בהתאם לכך, עבודתו התמקדה לעיתים קרובות בדימויים שכבר מייצגים את העולם: מפות, גלויות, פוסטרים ומודלים. דרך הצילום של אובייקטים אלה בחן כיצד המציאות עצמה נבנית דרך מערכות של סימנים וייצוגים. גם הנוף והאדריכלות משולבים בעבודתו באופן הדוק: הנוף מופיע כרקע למבנים, ולעיתים דווקא היעדרם הוא זה שמגדיר את המרחב.

אחת הסדרות הידועות שלו היא Atlante משנת 1973, שבה צילם דפי אטלס גאוגרפי. באמצעות צילום של מפות מודפסות יצר גוף עבודה העוסק באופן שבו בני אדם מדמיינים, מארגנים וממפים את העולם. כפי שכתב: האטלס הוא המקום שבו סימני העולם, טבעיים ותרבותיים, נאספים למערכת אחת של תיאור והתמצאות.

בשנות השמונים הפך גיררי לדמות מרכזית בצילום האיטלקי. בשנת 1984 ערך והוביל את הפרויקט Viaggio in Italia ספר ותערוכה שהציגו דור חדש של צלמים איטלקים והתבוננות מחודשת בנוף המקומי ובמרחב היומיומי של איטליה.

עבודותיו של גיררי נמצאות כיום באוספים של מוזיאונים מרכזיים בעולם: Museum of Modern Art בניו יורק, Centre Pompidou בפריז, MAXXI ברומא וכן במוסדות צילום חשובים נוספים באירופה ובארצות הברית.