וירג'יניה אולדואיני (1837-1899), הידועה כרוזנת מקסטיליונה, הייתה אצילה איטלקייה שפעלה בפריז של אמצע המאה ה-19. בין השנים 1856-1895 יצרה יחד עם הצלם פייר לואי פירסון מאות תצלומים מבוימים, הנחשבים כיום לאחד מגופי העבודה החלוציים והייחודיים בתולדות הדיוקן העצמי המצולם.

כיצד מוותרים על צילום של גלויית נוף? הנוף הדרמטי, פסגות ההרים המושלגות, הכפרים והמרחבים הפתוחים מושכים מיד את העין. אך שהות מתמשכת בתוך הגלויה הזאת מזמינה לעצור לרגע ולחפש אחרת. כיצד מצלמים מקום מבלי להסתפק ביופיו? כיצד עוברים מצילום המבקש לתעד את הנראה לעין אל צילום הנובע מתוך התבוננות, נוכחות וחיפוש אחר ניתוק מהקשר? מתוך השאלות הללו נבנה ריטריט הצילום של FILM.IT בגאורגיה.

גרטה שטרן נולדה בגרמניה, שם פגשה את הצלם הארגנטינאי הוראסיו קופולה, שהיה לבעלה. עם עליית הנאציזם הם עברו לאנגליה ואחר כך לבואנוס איירס. המעבר אינו רק ביוגרפי, הוא מסמן גם הסטה של מבט, מן המרכז האירופי אל מקום חדש בו ניתן לחשוב מחדש על היחסים בין דימוי, זהות ומציאות.

בחשיכת הלילה, על חול הים, יד נשית עם לק בציפורניים יוצאת בעדינות מתוך קונכייה. הצילום של האמנית דורה מאר משנת 1934, צלמת וציירת צרפתיה שנודעה בזכות צילומיה הסוריאליסטים, המושפעים מעולם השינה, החלומות והתת מודע, מתמצת נקודה שתמיד עניינה אותי: הרגע בו משהו מוכר הופך לזר ומוזר.

אלינה ברות׳רוס (1972) היא אמנית פינית הפועלת בצילום ובווידאו. היא למדה צילום בבית הספר לאמנות ועיצוב בהלסינקי, ועבודותיה הוצגו במוזיאונים ובביאנלות ברחבי אירופה. ברות׳רוס עובדת לאורך השנים הן בצילום אנלוגי בפורמט בינוני והן בדיגיטלי, ומצלמת את עצמה באמצעות כבל שחרור, תוך שליטה מלאה בבימוי הפריים ובעבודה עם אור טבעי.

צלמת מקסיקנית, ילידת 1957, החלה ליצור מאז סוף שנות השבעים. עבודתה מתמקדת בצילום מבוים, שחור לבן ובהדפסי כסף מסורתיים, תוך שליטה מלאה בתהליכי הדפסה בחדר החושך. גרדוניו למדה באקדמיה לאמנות חזותית במקסיקו סיטי. בתחילת דרכה עבדה כעוזרת בסטודיו ובמעבדת חושך, שם עסקה בהדפסות ולמדה את יסודות העבודה האנלוגית החל מפיתוח נגטיבים ועד לתהליכי הדפסה. בהמשך עבדה גם עם הצלמת Mariana Yampolsky (עליה עוד יופיע פוסט נפרד) בפרויקטים תיעודיים ברחבי מקסיקו.

רומואלדאס רקאוסקאס היה צלם בליטא הסובייטית. הוא היה אוטודידקט והכשרתו התגבשה דרך עבודתו כעיתונאי. רקאוסקאס עבד בעיקר בצילום שחור לבן, אנלוגי ובהדפסות כסף ג׳לטין מסורתיות, והשתייך לדור צלמים בליטא שביקש לפתח שפה אישית בתוך המגבלות האידאולוגיות של התקופה.

שוש קורמוש נולדה בגרמניה, בת לניצולי שואה ועלתה לישראל בילדותה עם משפחתה. הזיכרון הבין דורי והחיים בצל טראומה משפחתית היו חלק משמעותי בעבודתה, גם כאשר לא הופיעו בה באופן ישיר. קורמוש החלה את דרכה האמנותית יחסית מאוחר - בגיל ארבעים, לאחר סיום לימודים במדרשה לאמנות. בתחילת דרכה עבדה כצלמת עיתונות בעיתון העיר, שם תיעדה דמויות מעולם התרבות והמחול. בהמשך התרחקה מן הצילום הדוקומנטרי ופנתה לעבודה עם דימויים קיימים ועיבודם מחדש בטכניקות ידניות.

צלמת אמריקאית מרכזית בצילום דוקומנטרי ופוטו ג׳ורנליזם. לאורך הקריירה שלה פיתחה גוף עבודה רחב שהתמקד בקבוצות ובקהילות המצויות בשוליים חברתיים - בהן זונות בעיר מומביי Falkland Road, מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי באורגון Ward 81, נערים ונערות חסרי בית בסיאטל Streetwise וכן סדרות שעסקו בילדים, קרקסים וקהילות נוודים. עבודתה התאפיינה במחויבות ארוכת טווח לנושאים שבהם עסקה, ובבניית סדרות צילום שהתפתחו מתוך שהות ממושכת, היכרות ויצירת קשר עם המצולמים.

מדיום הצילום, מראשיתו, עוצב והוכתב בעיקר דרך נקודת מבט גברית. נשים פעלו בו כבר מתחילת דרכו, אך נדחקו לשוליים של ההיסטוריה וזכו להכרה מצומצמת יותר על רקע תכתיבים חברתיים ומגדריים של התקופה. ליידי קלמנטינה האוורדן היא אחת מהן.