מן הדמויות המרכזיות בהתפתחות הצילום במאה ה- 19. החלה לצלם בשלב בוגר יותר בחייה בגיל 48, לאחר שבתה העניקה לה מצלמה במתנה. מה שהחל כעיסוק ביתי התפתח בתוך שנים ספורות לגוף עבודה יוצא דופן, בעל אופי פיוטי ושפה ייחודית. קמרון חיה באי וייט שבאנגליה, בבית שהיה מוקד מפגש לאנשי רוח ואמנים בני התקופה הוויקטוריאנית. רבים מהם הפכו למצולמיה ואחד הידועים שבהם היה המדען John Herschel , ממפתחי תהליכי הצילום במאה ה- 19 וממציא תהליך הסיאנוטייפ. את הסטודיו הראשון שלה הקימה בבית המשפחה. חלל קטן

ילידת 1931, מאז תחילת שנות השבעים הקדישה את עבודתה לתיעוד ומאבק למען בני שבט Yanomami החיים באזור האמזונס שבגבול ברזיל ונצואלה. עבור אנדוז׳ר המצלמה הינה כלי פעולה חברתי ופוליטי, אמצעי להעניק נראות לקהילה שחייה ואדמותיה עמדו תחת איום מתמשך בעקבות חדירת כורי זהב, מחלות ותהליכי השתלטות על שטחי המחיה שלה. אנדוז׳ר חיה כמעט עשור במדינת רוראימה שבצפון ברזיל, בקרב בני השבט. שם נוצר הקשר העמוק שהפך את הצילום לחלק ממאבק רחב יותר להגנה על חייהם, תרבותם ואדמותיהם. הסדרה Marcados / מסומנ

צלמת, אמנית ופעילה חברתית. ילידת איטליה, היגרה עם משפחתה לארצות הברית ובסופו של דבר למקסיקו, שם הפכה לדמות מרכזית בסצנת הצילום והאמנות המקומית בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה- 20. מודוטי יצרה את רוב צילומיה בפילם שחור לבן ולרב באמצעות מצלמות פורמט בינוני, שהעניקו לדימויים עומק ועוצמה כמעט פיסולית. שיתוף הפעולה שלה עם הצלם אדוארד ווסטון היה נקודת ציון משמעותית בקריירה שלה. השניים עבדו יחד במקסיקו בין השנים 1923 ל- 1926 וחלקו את אהבתם למקום. העבודות שלה מאופיינות ברגישות גבוהה ובי

צלמת פולנייה פורצת דרך, שהקדישה את חייה ליצירה עוצרת נשימה, שנפרשה על פני למעלה משלושה עשורים. Sociological Record הוא פרויקט רחב היקף, שבו תיעדה יותר ממאה עיירות וכפרים ברחבי פולין, ואת התושבים החיים בהם בתוך המרחב הביתי שלהם. הפרויקט כולל כ־20,000 צילומים, המהווים עדות חיה לחייהם של תושבי הארץ. מרכז הסדרה מצולמים האנשים עצמם בתוך בתיהם, מוקפים בחפציהם, כשהם בוהים לעבר המצלמה. הדמויות מבוימות בתוך פריים מוקפד, כאשר הבית מתפקד כבמה והן למעשה השחקנים הראשיים בתוכה. רידט עבדה

לירויד צלם אנגלי אשר החל לצלם כבר בילדותו, בגיל 15, באמצעות מצלמת נקב. את עבודותיו המהפנטות הוא יוצר באמצעות קאמרה אובסקורה גדולה שבנה בתוך הסטודיו שלו. כמה גדולה? למעשה מדובר בקאמרה אובסקורה שגודלה כגודל חדר. הצילום מודפס במקום, על גבי נייר צילום המגיע בגלילים גדולים המאוחסנים בקירור. אין סרט פילם, אין תשלילים, אין סדרת העתקים - כל צילום הוא יחיד ואינו ניתן לשכפול. הדפסות גדולות, מטר ומעלה, וכך הן מוצגות, מאפשרות לצופה להתמוגג מאיכות הצילום ולפגוש מקרוב את הדמויות אותן הוא ב

אמנית, צלמת וכותבת צרפתייה, נודעת בשפה אסתטית סוריאליסטית ובחקירת זהות מגדרית. עבודתה משלבת דיוקן עצמי מבוים, פעולת התחפשות והצבה של הגוף במרחב כשהוא משמש כאובייקט וכמושא שינוי. קאהון יצרה דיוקנאות עצמיים שבהם הציגה זהויות מגדריות מגוונות - מהלך ויצירה פורצת דרך לתקופתה. רוב עבודותיה נעשו בפורמט 35 מ"מ שחור לבן, לעיתים תוך שימוש בטכניקות קולאז' ופרפורמנס מול המצלמה. הדמויות שיצרה מטשטשות גבולות מגדריים ומעוררות תהייה בין אמת לפנטזיה, תוך חקירה מתמשכת של הדימוי העצמי. עבודותיה

סהר יוצרת סדרות צילומיות שחלקן נמשכות לאורך שנים. מלבד הסדרה המופלאה אשלון ביוטי 2010 , כל עבודותיה צולמו באמצעות מצלמה אנלוגית, צילום בפילם. במשך שנים תעדה את שולי החברה הישראלית ודמויות מחיי הלילה של תל אביב (סדרת בינגו הנסיכה 1998 ) וזאת לצד סדרות נוספות בהן עסקה בצילום נוף, דיוקנאות משפחתיים וטבע דומם. בסדרה אשמורות מצלמת סהר נופים בשעות לילה תוך כדי שימוש בחשיפה ארוכה, השמיים מתבהרים במהלך החשיפה והצילומים מקבלים מראה רך וציורי. בחלק מהצילומים סהר משנה את זום העדשה תוך

קווי מתאר של משאית, כלי שינוע, מטענים ובתוכם נגלות צלליות אנושיות חבויות. במבט ראשון הדימוי נראה כמעט כמו שרטוט טכני, אך למעשה מדובר בצילומי רנטגן שנוצרו באמצעות מערכות הסריקה של משמר הגבול האמריקאי. מערכות אלו משמשות לאיתור מהגרים המנסים לחצות את הגבול בין מקסיקו לארצות הברית באופן בלתי חוקי. בגוף העבודה X Ray Vision vs. Invisibility אוספת מייסון דימויים ממאגרי מידע ציבוריים ומתרגמת אותם להדפסי סיאנוטייפ - תהליך צילום אנלוגי מהמאה ה-19. במקור הם אינם נוצרים מתוך פעולה צילומי

צלמת פינית ילידת 1957, הידועה בגופי עבודה העוסקים במרחב הביתי ובקשר שבין האדם לסביבתו. אחד הפרויקטים המרכזיים והמזוהים ביצירתה הוא Interior / Exterior, סדרה ארוכת שנים העושה שימוש בחללים כקאמרה אובסקורה.   הרעיון לפרויקט נולד לאחר שפירילה נחשפה לעבודותיו של הצלם אבלרדו מורל (ראו פוסט אודותיו כאן בבלוג). המפגש עם עבודותיו שבהן חדרים שלמים הופכים למצלמה, עורר בה השראה והוביל אותה לבחון כיצד ניתן להשתמש באותו עיקרון כדי לצלם לא רק את החלל עצמו, אלא גם את מערכת היחסים שבין האדם

אמן יפני, יליד העיר טוקיו, מתגורר בניו יורק. מצלם באמצעות טכניקות צילום מסורתיות כשעיסוק העיקרי בעבודותיו הוא מוטיב הזמן. סוגימוטו מייצר את האמולסיה לפיתוח בעצמו ונחשב לאמן בעל יכולות הדפס משובחות. עבודותיו מורכבות מסדרות צילום להן אחידות ויזואלית וטכניקה זהה ומתכתבות עם הצילום הטיפולוגי. תערוכת יחיד (2018) שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות, באוצרות רז סמירה, כללה חמש סדרות מרכזיות מתוך עבודותיו לאורך השנים: דיורמות (דגם תלת מימד) של פוחלצים, בובות שעווה של דמויות חשובות בהיסטור