צלמת מקסיקנית, ילידת 1957, החלה ליצור מאז סוף שנות השבעים. עבודתה מתמקדת בצילום מבוים, שחור לבן ובהדפסי כסף מסורתיים, תוך שליטה מלאה בתהליכי הדפסה בחדר החושך. גרדוניו למדה באקדמיה לאמנות חזותית במקסיקו סיטי. בתחילת דרכה עבדה כעוזרת בסטודיו ובמעבדת חושך, שם עסקה בהדפסות ולמדה את יסודות העבודה האנלוגית החל מפיתוח נגטיבים ועד לתהליכי הדפסה. בהמשך עבדה גם עם הצלמת Mariana Yampolsky (עליה עוד יופיע פוסט נפרד) בפרויקטים תיעודיים ברחבי מקסיקו.

רומואלדאס רקאוסקאס היה צלם בליטא הסובייטית. הוא היה אוטודידקט והכשרתו התגבשה דרך עבודתו כעיתונאי. רקאוסקאס עבד בעיקר בצילום שחור לבן, אנלוגי ובהדפסות כסף ג׳לטין מסורתיות, והשתייך לדור צלמים בליטא שביקש לפתח שפה אישית בתוך המגבלות האידאולוגיות של התקופה.

שוש קורמוש נולדה בגרמניה, בת לניצולי שואה ועלתה לישראל בילדותה עם משפחתה. הזיכרון הבין דורי והחיים בצל טראומה משפחתית היו חלק משמעותי בעבודתה, גם כאשר לא הופיעו בה באופן ישיר. קורמוש החלה את דרכה האמנותית יחסית מאוחר - בגיל ארבעים, לאחר סיום לימודים במדרשה לאמנות. בתחילת דרכה עבדה כצלמת עיתונות בעיתון העיר, שם תיעדה דמויות מעולם התרבות והמחול. בהמשך התרחקה מן הצילום הדוקומנטרי ופנתה לעבודה עם דימויים קיימים ועיבודם מחדש בטכניקות ידניות.

צלמת אמריקאית מרכזית בצילום דוקומנטרי ופוטו ג׳ורנליזם. לאורך הקריירה שלה פיתחה גוף עבודה רחב שהתמקד בקבוצות ובקהילות המצויות בשוליים חברתיים - בהן זונות בעיר מומביי Falkland Road, מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי באורגון Ward 81, נערים ונערות חסרי בית בסיאטל Streetwise וכן סדרות שעסקו בילדים, קרקסים וקהילות נוודים. עבודתה התאפיינה במחויבות ארוכת טווח לנושאים שבהם עסקה, ובבניית סדרות צילום שהתפתחו מתוך שהות ממושכת, היכרות ויצירת קשר עם המצולמים.

מדיום הצילום, מראשיתו, עוצב והוכתב בעיקר דרך נקודת מבט גברית. נשים פעלו בו כבר מתחילת דרכו, אך נדחקו לשוליים של ההיסטוריה וזכו להכרה מצומצמת יותר על רקע תכתיבים חברתיים ומגדריים של התקופה. ליידי קלמנטינה האוורדן היא אחת מהן.

במשך שלוש שעות עברו בחלל למעלה מ- 250 מבקרים ומבקרות. עשרות פנזינים נוצרו במקום, כל אחד ואחת בחרו דימויים מתוך מאגר תצלומים אנלוגיים מודפסים, חתכו, הדביקו, ערכו והרכיבו לעצמם פנזין אישי וחד פעמי. היה משהו מאוד חי ברגעים האלה. הקהל שהגיע היה רחב ומגוון -מנעד אנושי מכל קצוות העיר. המפגש ביניהם יצר מרחב פתוח, שבו כל אחד ואחת יכלו לקחת חלק.

בצילומיו של לואיג'י גיררי מופיעים אובייקטים יומיומיים מן המרחב האיטלקי: שלטי דרכים, חופים ריקים, עיירה מקומית, חלונות ראווה, מפות ומודלים אדריכליים. דרך דימויים צנועים, לעיתים כמעט ציוריים, מתגבשת קריאה רגישה של המרחב - של האופן שבו הנוף, האדריכלות והסימנים החזותיים שבתוכו מעצבים את חוויית המקום. צילומיו אינם מבקשים ללכוד רגע דרמטי, אלא להתבונן בשכבות הייצוג שדרכן העולם מתגלה לעין, במבט מעט ילדי וסקרן המחפש במרחב סימנים, פרטים והקשרים בלתי צפויים.

צלמת אמריקאית הנחשבת לאחת החלוצות, שהציבו את צילום הצבע במרכז השיח האמנותי בשנות השישים. בתקופה שבה צילום בצבע נתפס בעיקר ככלי מסחרי או חובבני, עבודתה תרמה לביסוס מעמדו כמדיום אמנותי מורכב ובעל עומק.

מן הדמויות המרכזיות בהתפתחות הצילום במאה ה- 19. החלה לצלם בשלב בוגר יותר בחייה בגיל 48, לאחר שבתה העניקה לה מצלמה במתנה. מה שהחל כעיסוק ביתי התפתח בתוך שנים ספורות לגוף עבודה יוצא דופן, בעל אופי פיוטי ושפה ייחודית.

ילידת 1931, מאז תחילת שנות השבעים הקדישה את עבודתה לתיעוד ומאבק למען בני שבט Yanomami החיים באזור האמזונס שבגבול ברזיל ונצואלה. עבור אנדוז׳ר המצלמה הינה כלי פעולה חברתי ופוליטי, אמצעי להעניק נראות לקהילה שחייה ואדמותיה עמדו תחת איום מתמשך בעקבות חדירת כורי זהב, מחלות ותהליכי השתלטות על שטחי המחיה שלה.